הדוא"ל הזה איננו נשלח למי שאינו חפץ בו. אם הגיע אליך בטעות, אנא מחול לנו, ושלח לנו את המודעה הזו, וכתובתך תוסר מייד מרשימת התפוצה שלנו. מאמר זה הופק במסגרת פרוייקט "כנחלים נטיו", אשר פעילותו ברשת ממוקדת באתרי עמישראל.נט ואדופלנט. אנחנו גם עוסקים כיום בהעברת הרצאות הן בנוכח הן במסגרת של ה-"בית-המידרש הוירטואלי". אם הנך רוצה ליצור קשר איתנו, אנא השב לדוא"ל זה, או צור קשר לטלפון 0546.265599
בס"ד
לרגל פרשת דברים:
"אבל אין מי שיטה אזניו לשמוע הכרוז ההוא"
לא תיראום, ובכן, רשעים עוד אינם
מאת: דניאל י. גינרמן
פרשת "אלה מסעי" רומזת בשמה למזל ה-"אריה" ("אלה מסעי" = 216 = אריה) השייך לחודש מנחם-אב, שבראשו קראנוה. ככל שאנו מתקרבים לט' באב בחרדה רבה ובתפלה, מגיעים אנו לפרשת "אלה הדברים" (=297) אשר באותה דרך תרמוז ש-"בצרה" (=297) גדולה אנחנו וזועקים ומבקשים להוושע.
- למה אתה דתי?
- כי איכפת-לי להיות חופשי
ועדיין, אחרי כל המשא הנסי של ארבעים השנים האלו, "ובדבר הזה, אינכם מאמינם בי-הוה א-להיכם" (דברים א,לב). בכלל, "ובדבר" שווה בגי' ל-"אלה מסעי", דהיינו שבדבר כל אותם המ"ב מסעות הללו... בפרט, "ובדבר הזה" = 233 = "רגל": אחרי כל המסעות הללו, שהוכשלתם בהם מתופעת מעשה המרגלים הרמוז בשורש "רגל", אחרי כל-זה: איך זה שאינכם מאמינים בה' א-להיכם?! כך מתחיל משה ע"ה את תהליך פרידתו מעם ישראל, שלאחריה, יופנה העם להגשים את תכלית כל הנארע במשך ארבע עשרות שנים של מידבריות לא פחות חיונית מאשר נוראה.
היינו חייבים לגדול, להתבגר. כל איש ואיש, והעם בכללותו, היה חייב להגיע לקומה בה יסוגל לצפות את המציאות בעיניים שלו, לקבל על עצמו סידרת ערכים בהם גם להתחייב, ולקבל ארחיות על הגורל העצמי. לפני להגיע אל מצב של חרות אמתית, היינו חייבים לבחור בעצמינו לא להשתעבד לשום נברא כדי לשייך את עצמינו לבורא ית' באופן בלעדי.
- אבל.... האלה הקוראים לעצמם "חופשיים" לא מאמינים בכלום ממה שאתה מאמין!
- האלה שקוראים לעצמם "חופשיים" הם באמת עבדים לעבדים אחרים. הם נאבקים להשתחרר משיעבוד אחד כדי לפול בידי שיעבוד אחר. משליכים מעל ראשם עול רשות כלשהי שמרגישים אותה אכזרית, וממליכים במקומה את עול יצרם, בל יסתחררו בעומדם ברשות הרבים ללא מצפן.
ארבעים שנה. שלחנו מרגלים שראו כמה ארץ ישראל נפלאה וחביבה, אך לא הבחינו באמת במעלת רזי הארץ. כשרואים, אפשר להמשיך להיות "זר" לנראה, ואפשר מאידך להפנים את הנראה, לרכוש אותו בעיניים, לבקשו ולהשפיע בגורלו מתוך מבט, לקשר את הנראה לרואה באמצעות המבט הנכון והמפנים, המבטל את בחינת ה-"זר" שבנראה והופך אותו ל-"רז", חבוי וטמון עמוק בחויית הרואה. הם לא הבחינו בגשר המוטל בין פנימיות הארץ לפנימיותם, עשו חשבונות קשורים ל-"ענייני דיומא", והסיקו שאין הארץ מחוברת ממש למוזמן להם.
שבעה וחמשים שנה. חלק מפליטת עם ישראל מיושב בארץ, רובם מתוך חיפוש פיתרון לענייני-דיומא, בבחינת המרגלים. נראה להם שהם רואים, נראה להם שהם מבחינים. זרה לרובם מעלת הארץ, ועצם נוכחותם בעלמא על גבי גבעותיה מהווה ביזוי לדורות הקודמים והן לארץ הקדושה עצמה, בבחינת אותם תוכחות המובאות בשלושת ההפטרות של בין-המצרים. עדיין, בעוונותינו הרבים, זרה הארץ להרבה מאיתנו, ורזותיה הפלאים סתומים לעיני-כל. ישנם שדורשים עדיין כל-טובה המובטח לנו, בעוד אוחזים בתועבות אשר לימדונו אויבינו במשך הגלות הארוכה. כביכול, שום דבר לא השתנה מאז, והיתרון בכך הוא שבידיינו מפת-דרכים מדויקת להבין מתוכה ולהאיר אל תוך האפלה הנוראה. ועדיין, הזר עומד בחוץ, בעוד הרז פועם בפנים.
- תגיד לי אז: מה זה להיות חפשי?
- לדעת באמת את הגבולות ואת הכיוונים, להבין מה מעלה ומה מטה, לדעת מה מעשה ידיינו עושה בנראה לעין וכן בנסתר-לו, ולהיות אחראיים על כל בחירה שאנו בוחרים.
ספר דברים, המשנה תורה, מיועד להכין את הדור אשר תתכבד להיכנס לארץ הטבעית לנו, ותצטרך לעמוד באתגר הפנמתה, השרשת קשר עמוק אשר יפתח את מעייני השפע המוזמנים לנו מעולם, ויזמין את הזיווג האמתי שיתבטא בהשראת השכינה על העם והארץ וחיבור מלכות שמים במלכות ישראל, נקודה על נקודה, בית המיקדש של מעלה ובית המיקדש של מטה, ישראל הפותחים בשירה ומלאכי השרת העוקבים אחריהם.
כך מסביר את המצב הכלי-חמדה (דברים, א): "עתה כשנכנסו לארץ ישראל זרז אותם משה רבינו ע"ה עוד פעם במצוות התורה הקדושה, כיון שכל נתינת ארץ ישראל היה רק בזכות התורה הק', ובלא זה אין להם חלק ונחלה בארץ ישראל". בהעדר התורה מאיתנו, אין כל זכות לישראל להתיישב בגבולותיו הטבעים לייחוד העם בתורתו. כי אין הקשר בין עם ישראל לארצו כקשר של כל עם אחר עם נחלת אחוזתו: עצם העבודה אשר בא ישראל לקיים בעולם דורש מאיתנו להשתדרג עד כדי להיות מסוגלים להחזיק מעמד בארץ ישראל פוריה, במרכזה הר-הבית מתוכו מתנהלת מציאות אשר איננה מתנהלת דוקא לפי החוקים המוכרים לנו כטבעיים.
- אז, אתה אומר שאתה באמת חופשי?
- העולם לא נברא "סתם", ואין הוא יתום לתכלית. אכן, יש חוק בעולם, אותו חוק נודע לכל החפץ בו, ואני משתדל לחיות לפיו. בכך, אני מוציא אל הפועל את כל האפשר ממה שיש בי בכח. אינני מוצא שום יתרון בחוסר הידיעה, וגם לא במרד של מי שאינו יודע נגד מה הוא מורד. ואינני מוכן לכך ששום דבר, מלבד החוק, יקנה אותי, או ישחד אותי, או ינסה לשעבד אותי אליו. אכן, אני יותר חופשי מכל מי שיקבל עליו גבולות מצומצמות מגבולותיי.
אנו מוכרחים להבין על מה אנו מדברים כשמתארים מציאות "אשר איננה מתנהלת לפי אותם חוקים המוכרים לנו כשייכים לטבע". במסכת יומא (כא. וכא: ) מובאת רשימה ארוכה של כל הנסים שארעו מדי יום בבית-המיקדש שהיום, היום ממש וגם אתמול וכן שלשום, הפסדנו בעוונותינו עוד הזדמנות לקבלו מחדש. אנו נודעים שם, בין השאר, אשר "מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה", אף בתקופות הגשמים והשלג, "ועשן המערכה, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו". וארון-הברית אשר בנה משה (רשי"י שם) "יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת" בעוד "לפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב" כמובא במלכים א,ו, ומשם "נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום" כאילו לא תופס מקום כלל. ובכן, "אף על פי שאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט...", ושש מני אש היו במיקדש. ובמוצאי יום-טוב אחרון של סוכות, לפי דברי רב יצחק בר אבידמי, "הכל צופין לעשן המערכה" ויודעים מיד איך יהיו הגשמים ואיזו תבואה יקטפו אותה שנה. היום, בהיעדר מאיתנו המיקדש, המטאורולוגים מנסים לחקות מה שאז היה נגלה בעשן המערכה, אך טועים הרבה מתוך השתדלותם לצפות בלא זמין לכליהם המוגבלים.
- זה נקרא להיות דתי?
- זה נקרא: כמה נפלא שיש לנו תורה!
לאחר מעשה המרגלים (שלא זכו להפנים את מעלת הארץ) ועד פרשתינו זו, לא חזרה להיות תקשורת ישירה "פנים אל פנים" מאת הקב"ה אל משה. מעשה המרגלים הוריד כמין מחיצה בבחינת הסתר, אשר לא יוסר טרם הפגם יתוקן, עד "ויהי כאשר תמו כל-אנשי המלחמה למות" וכל אותו הדור הלך לעולמו..., וכן מפרש רש"י (דברים ב,טז-יז) : "אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה זו 'וידבר' אלא 'ויאמר' -ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים, לא נתייחד עמו הדבור בלשון חיבה, פנים-אל-פנים וישוב-הדעת - ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל". ועוד יוסיף רש"י בנושא, שכל אותו הזמן הקב"ה נגש למשה הן "בחזיון לילה גמגום" (תענית ל: ), הן "על ידי מלאך או באורים ותומים" (ב"ב קכא: ).
אבל עכשיו, "כאשר תמו כל-אנשי" אותו הדור, אזי, "וידבר ה' אלי", שבגימטריא שווה ל-"פטר", בבחינת הסרת ההסתר והתחלה מחדש. אותו יום, בו הבחינו ישראל באשר נגמר המסלול בו כל ט' באב היו נפטרים חמישה עשר אלף איש מאותו הדור (מובא במדרש איכה שהיו מצווים ישראל, כל אותם שנים, לחפור כל אחד את קברו כל ערב ט' באב, ובבוקר היו נבדלים החיים מהמתים) לדעת רב נחמן (ב"ב קכא.) ט"ו באב היה: אותה שנה, אחרי שאף אחד לא מת בט' באב, וחששו שמא טעו בחשבון וחזרו לחפור גם ב-י' וב-י"א וכל ששה ימים, עד הט"ו בו נתמלא ירח מזל אריה, והבינו שמעגל דור העבדות והפחד נסגר כבר, והגיע זמן להתכונן לתקופת החרות.
ושום דבר לא השתנה בחוקי העולם מאז. והנה דור השיעבוד לאלילי נכר יורד מהמסך בע"ה בימים הבאים, וההסתר יוסר, וידבר ה' אלינו בחידוש ימינו כקדם, כן יהי רצון.
- בסדר, אבל זו דרך ארוכה, יש לנו את חיינו, התחייבויות, קריירות, עסקים, תחביבים, מנהגים, חוקים אזרחיים.... אולי בזמן אחר זה היה יותר קל...
- מעולם לא היה קל יותר. האמת פוטרת אותך מהשקר ומגנה עליך מימנו. רק שב ותלמד, ומהר מאוד תבחין בכך שאף פעם לא היית חופשי, שמעולם כמעט ולא בחרת כלום... תוך-כדי שתתחיל להשתחרר מכל מה שהיה בוחר לך במקומך, תגלה אמת בדבריי. אך רק "טרחת ומצאת, תאמין": אין הישג אמתי ללא טירחה...
אנו מגיעים לפרשת דברים בערב ט' באב. הפרשה מסתיימת בהבטחה אשר "ה' א-להיכם הוא הנלחם לכם" והוא יסיר את אויבינו מעלינו. אך יש לזה תנאי קשה: "לא תיראום" (דברים ג,כב), אל תירא מהם -מזהיר אותנו משה ע"ה. "לא תיראום" שווה בגי' ל-"בסוד התורה", לרמוז שאם נישען על סוד התורה בודאי שלא ניכשל לירא מהם. וסוד קיומי השייך לעצם החיים היהודיים טמון בתנאי זה, הרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", דברי רבי חנינא (ברכות לג: ). הקב"ה שם בידינו את הבחירה: או שנתיירא מימנו, או שנתיירא מהויות שפלות רח"ל. או שנקיים את הברית הקדוש לאהבה את ה' וליראה אותו כל הימים ובזה נישמר מכל שיעבוד, או שניכשל בתאוות שפלות ופחדים שפלים עוד יותר ונהיה "ככל העמים" ח"ו.
"לא תיראום", גם היום: אל תפחד מכל נברא, אלא רק מרבון כל העולמים, מלך מלכי המלכים הקב"ה תירא ואותו תעבוד, "כי ה' א-להיכם הוא הנלחם לכם".
קראנו בזוהר הקדוש (תולדות קלד: ) -אני מצטט מתירגום ופירוש ה-"מתוק מדבש"- : "אמר הקב"ה להעולם בשעה שעשה אותו וברא את האדם, אמר לו: עולם עולם אתה וכל סדרי הנהגתך אינם עומדים אלא על התורה -לפי שנבראו ע"י התורה לכן גם קיומם הוא ע"י התורה-. ולכן, בראתי את האדם בך כדי שיתעסק בתורה. ואם האדם לא יתעסק בתורה, הרי אני מחזיר אותך לתהו ובהו. והכל עומד וקיים בעבור האדם. עוד אמר הקב"ה: ע"י התורה שפתחתי בה ב-"אנכי", עשיתי ובראתי את הארץ, ואת האדם השלטתי על הארץ, והתורה עומדת ומכרזת לפני בני אדם שיתעסקו וישתדלו בה". וגומר: "אבל אין מי שיטה אזניו לשמוע הכרוז ההוא". והמשכיל יבין ויהי רצון שיחזור בתשובה שלמה מיד ויתפייס עם בוראו, ומובטח לו שינצל מהעצבות לעולם.
שבת זו אנחנו מפטירים "חזון ישעיהו", אשר בא להוכיח את ישראל מתוך תביעת ה' כי "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי". מנהרת התוכחה ארוכה היא ומרה, אך לסופה, מודיע לנו הנביא (ישעיהו א,כו) כי "אחרי-כן יקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה". המלבי"ם מפרש ש-"עיר הצדק" מכוונת כנגד המצוות שבין אדם לחבירו, מתוך כך שדוקא פשעו ישראל נגד הצדק, אכן אז כמו עתה. "קריה נאמנה" מאידך, עומדת כנגד המצוות שבין אדם למקום, וירושלים תזכה לזה השם כשישראל יחזרו להיות נאמנים למקום. כנגד הפירוש הזה מצאנו בע"ה רמז נפלא, באשר "עיר הצדק", המכוון למאורעות שבתוך החברה האנושית, שווה בגימטריא ל-"האמת", כי ממש לפי האמת, בלי שום סטיה כלל, צווינו להנהיג התייחסות בעלמא, משא ומתן וגם משפט כלפי הזולת. אך "קריה נאמנה", המכוונת כנגד הקשר בינינו לבין הבורא, שווה בגימטריא ל-"כאמת", דהיינו, לאו דוקא בדיוק האמת אלא כאמת, עם רווח לכך שהקב"ה יאפשר לנו, ברחמיו האדירים, להיכנס לפנים משורת הדין.
יהי רצון מאת הבורא ית' שהאבל המתמשך והנחרף בנו מדי שנה בחודש מנחם-אב יגיע כבר לסיומו ולקיום תכליתו. כאשר הפכו החרדה והאבל ליום-טוב בפרשתינו, בהיגלות שדור המידבר, אותו דור אשר אין בחינתו השתייכה לארץ הקודש, הלך כבר לעולמו, ובכך נפתחו השערים לקיום הברכה, להשתדלות הגונה הרשאית לתשובה מן השמים והחביבה לפני ה'. יהי רצון שנזכה לכך שעול גזירות העיוורון יוסר מעלינו והאור תחדור אל תוך האפלה להבריא נשמותינו הכואבות. יתמו חטאים מן הארץ, ומתוך התגלות האמת יתגלה אשר רשעים עוד אינם, ובכן, אשירה לי-הוה, הללויה.
הואיל ותרצה להגיב למאמר זה מתוך המערכת של "פורום עיונים ומחשבות" (דורש
ליצור שם משתמש וסיסמא באתר, שזה חינם ולא ידרוש יותר מדקה), ברוך הבא מעתה.